מהי משמורת ילדים משותפת?

//מהי משמורת ילדים משותפת?

מהי משמורת ילדים משותפת?

משמורת משותפת הינה הגדרה משפטית בה שני ההורים הם משמורנים שווים לילדים (ללא כל קשר לחלוקת זמני השהות ביניהם) ואין הורה מסוים שמחזיק בילדים. מונח מקביל אל משמורת משותפת הוא אחריות הורית משותפת, מצב בו שני ההורים מגלים מעורבות בחיי הילדים באופן שווה. כנגזרת טבעית למשמורת משותפת, ישנה חלוקה בזמני השהות של ההורים עם הילדים במהלך השבוע, בדרך כלל בימים קבועים ובשעות קבועות. ראוי לציין כי חלוקת זמני השהות לא בהכרח שווה.

חשוב לציין, כי כאשר הילדים שוהים אצל הורה מסוים במהלך זמני השהות, ההורה אחראי על הילדים ואינו יכול להטיל אחריות כלשהי על ההורה השני.

מהו גובה דמי המזונות במשמורת משותפת?

כאשר קיימת משמורת משותפת בין ההורים, ומתקיימת חלוקת זמני שהות שווה או כמעט שווה ביניהם, ישנה השלכה על גובה תשלום מזונות בהם יחויב האב, אם בכלל. בבתי המשפט לענייני משפחה, כשהילדים מתחת לגיל 6 שנים נקבעת אין כמעט הבדל שכן בהתאם לדין האישי מזונות הקטינים לילדים עד גיל 6 מ מוטלים על האב. כאשר הילדים מעל גיל 6 שנים חלה הלכה חדשה במסגרת בע"מ 1709-15 ו-919-15 של ביהמ"ש העליון, ובתי המשפט בוחנים את חלוקת זמני השהות בין ההורים יחד עם יחס הכנסותיהם. ההלכה החדשה נפסקה ביום 19.7.2017 ע"י 7 שופטי ביהמ"ש העליון על פיה במקרה של משמורת ילדים משותפת וכשלהורים יש הכנסה דומה והילדים שוהים זמן שווה אצל שני ההורים, האב לא יהיה חב לשלם דמי מזונות לאם. מדובר בפסק דין מהפכני ותקדימי.

כיצד חזקת הגיל הרך מושפעת על משמורת משותפת?

בהתאם לסעיף 25 לחוק הכשרות האפוטרופסות, התשכ"ב-1962, ילדים עד גיל 6 שנים יהיו במשמורת אמם, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת. הוראת חוק זו ידועה כחזקת הגיל הרך, וככל חזקה היא ניתנת לסתירה. בהתאם לחזקת הגיל הרך, ברוב רובם של המקרים נהגו בתי המשפט לפסוק משמורת מלאה לידי האם וזו הייתה הורה משמורן יחיד.

בשנת 2008 לאחר הגשת דו"ח ביניים של ועדת שניט חל שינוי ברוח הפסיקה הישראלית ומתן משמורת יחידה לאם כבר איננה נחלת הכלל, אלא נקבעת לא פעם משמורת משותפת לשני הורים. הפסיקה החלה לראות באב ובאם כשווים תוך התחשבות בעיקרון טובת הילד, כמובן לאחר בחינת כל מקרה לגופו.

ואכן בשנת 2011 פורסמו המלצות דו"ח ועדת שניט שהמליצה על מודל אחריות הורית משותפת תוך שקילת טובת הילד. בנוסף, הועדה המליצה על ביטול חזקת הגיל הרך בראיה כי כל ילד הוא פרט עצמאי ומימוש זכויותיו צריכה להיבחן ע"י שני הוריו. הועדה נתנה את אותותיה וביום 6.9.12 פורסם תזכיר חוק הורים וילדים, התשע"ב 2012 שעיקרו הוא ביטול חזקת הגיל הרך, היות ושני ההורים אחראים להתפתחות ילדיהם ויש צורך ששניהם יהיו מעורבים בגידולם ופעילים בכל תחומי חייהם.

שינוי במגמה נוכל גם לראות בבתי הדין הרבניים. כך למשל בתיק 995674/8 כבוד הדיין הרב יצחק אושינסקי (אב"ד), העניק משמורת משותפת לילד בן 3 למרות התנגדות האם:

"תואר זה של "הורה משמורן" חשוב אף בצד הסמלי שלו. גם ההורים וגם הילדים (ובנידון דנן – הילד) צריכים להרגיש שוויון בקשר ההורי ובנטל ההורי, ללא קבלת מסר או תחושה שהורה זה שווה יותר או פחות".

"כידוע, הדיון ההלכתי בדבר החזקת ילדים אינו נסוב סביב זכות האב או זכות האם, אלא סביב טובת הילדים".

"קביעת משמורת משותפת תאלץ את שני ההורים לקיום קשר בסיסי סביר בשאלת צרכי הילד, ביודעם כי אילולא זה, הגדרתם כהורה משמורן מוטלת בספק. ההכרה של שני ההורים וכן של הבן שקיים שוויון סמלי בין ההורים, עשויה רק להיטיב עם משפחה זו".

"כך שנסכם ונאמר כי בניגוד למקובל, לא הקשר הבסיסי הסביר בין ההורים בענייני הילדים הוא המוביל לקביעת המשמורת, אלא קביעת המשמורת תוכרע על פי טובת הילדים, וקביעה זו עשויה להוביל לקשר בסיסי זה".

"לאור האמור, בית הדין קובע כי משמורת הבן המשותף תהיה משותפת לשני ההורים".

חשוב לציין כי המלצות וועדת שניט יחד עם תזכיר החוק טרם הפכו לחוק מחייב במערכת המשפט. עם זאת ראינו, כי במהלך השנים חל שינוי בפסיקה הישראלית ובתי המשפט כמו גם בתי הדין הרבניים קובעים מתן משמורת משותפת בראי חזקת הגיל הרך בהתאם לעיקרון טובת הילד ולא רואים בחזקה כסותרת. יוצא אם כן, שאמנם המלצות דו"ח ועדת שניט לא אומצו בחקיקה הישראלית אך כן נעשה שימוש בהן, מבלי לפגוע בהוראות חוק הכשרות המשפטית.

חייג/י אלינו לסיוע משפטי ממומחה בענייני משפחה: 09-8655028
לחצו כאן לתיאום פגישה: 09-8655028

ונשאלת השאלה, האם ההלכה הקיימת ביחס למזונות ילדים חלה גם ביחס למזונות אישה, דהיינו, האם בעקבות העלאה בשכרו של האב יכולה אישה להגיש תביעה להגדלת מזונותיה?

על מנת להשיב על שאלה זו יש לבחון תחילה את מקור החיוב במזונות אישה.

אישה זכאית לקבלת מזונות מבעלה, כל עוד הם נשואים ועד ליום גירושיהם בפועל. חובתו של הבעל לזון את אשתו מעוגנת בסעיף 2 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות): " אדם חייב במזונות
בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו והוראות חוק זה לא יחולו".
כאשר המדובר בבני זוג יהודים, הרי שכבר בכתובה מתחייב הבעל למזונות אישתו.
החיוב במזונות אישה כולל את כל הצרכים הנדרשים לקיומה ולרווחתה של האישה, לרבות כלכלה, מדור ריפוי וכיוצב'.

עפ"י דין תורה, זכותה של האישה למזונותיה מגולמת בעקרון לפיו: " עולה עמו ואינה יורדת". "עולה עמו" – האישה זכאית לחיות באותה רמת החיים, כפי שהורגלה בבית הבעל, אפילו והייתה חיה ברמה כלכלית נמוכה יותר, קודם נישואיה.
"ואינה יורדת" – גם אם מצבו הכלכלי של הבעל בכי רע ואפילו וירד מנכסיו, עדיין זכית האישה, לכל הפחות, לחיות באותה רמה חיים שחיה בטרם נישואיה. במקרה כזה קובעת ההלכה: "ואפילו אם אין לו כדי פרנסת עצמו ליום אחד, הוא מחויב לחלק עמה".

בהתאם לאמור, פסיקות ביהמ"ש בעניין זה הנן אחידות. כך, גם אם הייתה עלייה בהכנסותיו של הבעל לאחר הפירוד, אין האישה זכאית לעתור להגדלת מזונותיה שכן לא הורגלה לרמת חיים שכזו – לאחר העלאה במשכורת – בעת שהייתה חיה עמו.

כך לדוגמא קבע ביהמ"ש בפרשת גליל: "במלאו אחר חובתו, אין הוא חייב להעניק לאשתו רמת חיים שלא הייתה לה כאשר הייתה עימו".

בפרשת אייזנברג נקבע כי: "כל עוד שסכום המזונות שבעל משלם לאשתו יש בו כדי לאפשר לה רמת חיים פחות או יותר דומה לזו שבני הזוג הורגלו לה בעת שחיו במשותף, אין הוא חייב למכור רכוש פרטי משלו על מנת לאפשר לה לאחר הפרוד קיום רמת חיים גבוהה הימנה. מתוך חומר הראיות שהיה בפני השופט המלומד, נראה לנו, כי הסכום שהוא פסק למערערת מאפשר לה לשמור על אותה רמת חיים שהורגלה לה עת היא ובעלה חיו במשותף".

מה כוללת פגישת ייעוץ?
By | 2019-03-26T13:55:47+00:00 יום שלישי, מרץ 26, 2019|Categories: מאמרים|